זכורות מילותיו המפורסמות של בּרל כצנלסון שכתב ב1934 במאמרו 'מקורות לא אכזב' מקצת דברים לעידוד האומה והעמלים, בהתייחסו ליום תשעה באב:
"דור מחדֵש ויוצר איננו זורק אל גל האשפה את ירושת הדורות. הוא בוחן ובודק, מרחיק ומקרב ויש שהוא נאחז במסורת הקיימת ומוסיף עליה, ויש שהוא יורד לגלי גרוטאות, חושף נשכחות, ממרק אותן מחלודתן, מחזיר לתחייה מסורת קדומה, שיש בה להזין את נפש הדור המחדש". ברל אף מטעים ורואה ומוצא את "תשעה באב" באומות השונות, ואף מבלי דעת. כך הוא מזכיר את המשורר הלאומי הפולני החשוב והמהולל, אדם מיצקביץ', שכל עניינו היה אך תחייתה הלאומית של פולין ארצו. מיצקבי'ץ', כותב בּרל, היה נוהג לפקוד בית כנסת פעם בשנה – ביום תשעה באב. יושב עם היהודים המתאבלים ובליבו הומה פולין המתקוממת. כמצוות האוניברסליזם.
בשידור זה, בצאתנו מיום נוראות העבר, מן הגלות הסחוּפה, מארץ בּבל ונבואה אל ציון, העלנו על ראש שידורינו את מאבק האיתנים, משחר הימים בין בּבּילון לזאיון.
אלו הם לא רק מושגים גיאוגרפיים וחלקות-ארץ רבות מכאוב וחסד, אלו הם גם מושגי נפש עמוקים. מצבים המתהפכים תדירות בנפש כל חי, ובהבינו אותם – מדריכים אותו יום יום בדרכו עלי החלד.
על כן, בתכנית, העלנו אל האולפן הישר מן הארכיון את שירת משורריה של גלות מתמשכת אחרת שבּה ציון ובבל מרכזיים לא פחות מבקינות תשעה באב. ג'מייקה.
כ' ניגונים: עשרה על בבל ועשרה על ציון.