בדיוק 50 שנים לפני יום שידור התכנית, 18 ביוני 1967 יצא גם אז יום ראשון בשבוע.
היה זה גם היום האחרון של הכינוס המוזיקלי ההיסטורי בן שלושת הימים שנודע בשמו: פסטיבל מוזיקת הפופ הבינלאומי של מונטֶריי 1967.
כיוון שלימדונו המורים והמורות כי 'הכל הולך אחר החיתוּם' (היינו, אחר סופו) ציינו 50 שנים לפסטיבל ההוא. היו שם כל הגדולים והדגולות וכיאה לפסטיבל שכזה כונסו הז'אנרים והמוזיקאים למקום אחד שציין קו-גבול בין התקופות. שנתיים לפני וודסטוק וקריסת הסיקסטיז אל תוך העשור הבא, בישרה מונטריי שבקליפורניה חירות מוזיקלית ואת שיאה של תרבות הנגד בביטויהּ המוּלחן.
אנו התכנסנו לציון האירוע ולהשמעה מן ההקלטות. באופן יוצא דופן ואך ורק למען הרבּוֹת סולידאריות ניסינו להשמיע מתוך כמה שיותר אסכולות מוזיקליות שהיו שם ונהוג איפוק ברחוקות מאיתנו.
פתיחוּת, זה שם המשחק בשידור זה.
התאגדו והפיצו ובשרו מלב אל לב.
התמונה להלן צולמה אף היא ב18 ביוני 67. על הבמה ג'ניס ג'ופלין מרביצה תורתה במתכּנסים.
(נדגיש כי התמונה נבחרה ע"י צוות הארכיון למרות שבאותו יום הופיעו גם הגרייטפול דד וגם ראווי שנקר).
___________________________________________________________________
להאזנה לתכנית ששודרה ב-18 ביוני 2017, לחץ כאן.
___________________________________________________________________
- The Byrds – He was a Friend of Mine
- Lou Rawls – Dead End Street
- Eric Burdon & The Animals – Ginhouse Blues
- Ravi Shankar – Raga Bhimpalasi
- Canned Heat – Rollin' and Tumblin'
- Jimi Hendrix – Rock Me Baby