סוגרים השבוע עם יום 13 באוקטובר. בלילה זה לפני 58 שנים נערך קונצרט אחד מני כמה שהיו לפסטיבל הפוֹלק בּלוז האמריקני של 1963. היה זה בגרמניה בעיר בּרמן. פחות משני עשורים לאחר סוף המלחמה וכחודש ימים לפני רצח הנשיא האמריקני שניסה להכריז כי הוא בּרלינאי. פרויקט זה כיוון להפקות גדולות שנערכו מ1962 ועד לשנות ה80 על אדמת אירופה אשר במסגרתן הגיעו רכּבות אוויריות ובתוכן גדולי מוזיקאי הבלוז של אותן השנים.
מי שהגו וניצחו על הרעיון היו שלושה מוזיקאי ג'אז שגדלו תחת אימת קלגסי המשטר הנאצי. אביו של הוגה הפסטיבל נרצח בדכאו. כזכור, בין יתר הנוראות שאפיינו את הימים ההם הרי בעניין זה, המוזיקה האפריקנית – ובעיקר הג'אז – נחשבה למנוונת ונאסרה לניגון והשמעה. היו בפסטיבלים אלה רצון אישי של המארגנים לחשוף כמה שיותר אנשים לנפלאות הבּלוז לסוגיו. אולי זה יביא מעט שפיות ונחת ליבשת הקשה גם אם באיחור. קשה לאמוד מה מידת השפעת הפסטיבלים האירופים אך לבטח ההישג הגדול קשור בתיעוד ובאיכות ההקלטות.
כל פסטיבל היה לאירוע היסטורי בו נפגשו על במה אחת גדולי מוזיקאי הבּלוז ומשוררותיו, דורות ואסכּולות.
להאזנה לתכנית ששודרה ב13 באוקטובר 2021, לחץ כאן
- Memphis Slim – Wish Me Well
- Memphis Slim – Everyday I Have The Blues
- Matt Guitar Murphy – Matt's Guitar Boogie
- Willie Dixon – Sittin' and Cryin' The Blues
- Willie Dixon – Crazy For My Baby
- Victoria Spivey – Grant Spivey
- Big Joe Williams – I Have No Friends
- Otis Spann – Had My Fun
- Sonny Boy Williamson – I Don't Know
- Muddy Waters – Five Long Years
- Finale
- Sonny Boy Williamson – Nine Below Zero