לא כל אלה שנותרו בחיים זכו לראות ולהשתתף בשמחת יום שביתת הנשק של אחד עשר בנובמבר 1918. מה שאמור היה להסתיים ובה בעת לסיים כל סכסוך עולמי עתידי התברר כמסע של צער וכאב שנמשך שנים רבות אחר כך. כל מי שחשב בעורף, בבית, שהמלחמה לא תיגמר לעולם ולכן בגד באהוביו שבחזית היה עתה במתח רב. עוד מעט יגיעו החיילים וייווכחו לדעת כי העולם המשיך בשעשועיו ורק הם נמקו עבור כולם בשוחות הדם והבוץ. רבות מן הנשים המסורות מצאו נחמתן בנכי המלחמה, במשתמטים ובעריקים. במברק קצר נפרדו מאהוביהן לשעבר. כן "עושי הרווח". אלה עמדו במדרגה התחתונה של הקיום האנושי. המלחמה העשירה אותם ויצרה בעלי הון חדשים בעוד החיילים שבו לביתם הלומי קרב, חסרי עתיד ופרוטה. לעומת ההקרבה הבלתי ניתנת לשיעור, נתקלו החיילים השבים מן החזית ביחס מתנשא, מתעלם ובכלל עדיף כעת, בשוך הקרבות, שלא יצאו מפתח ביתם ויזכירו לאזרחים החוגגים את הימים הרעים שזה עתה באו אל סופם. לא יעברו ימים רבים ורשויות החוק בארצות הברית יירו באש חיה אל עבר חייליהם המשוחררים, שהפגינו על אי קבלת זכויות ומשכורות שהובטחו להם מבעוד מועד. שנות ה20 העליזות היו מלוות בגלי התאבדויות של אנשים שכבר עברו את התופת הגרועה מכל אך לא התמודדו עם הבגידה האנושית מבית. הייאוש חדר אל הלבבות וכל זה לקראת התלקחותה של המלחמה הבאה. ביום האחד עשר, בחודש האחד עשרה, בשעה האחת עשרה תמה המלחמה הגדולה במין מחזה אסתטי וציני שיגבּה מחירו הרב פי כמה וכמה 20 שנים אחר כך.
לא נשכּח, נתאגד!
________________________________________________________________________
להאזנה לתכנית ששודרה ב-11 בנובמבר 2019, לחצו כאן.
________________________________________________________________________
- John Lee Hooker – This Land Is Nobody's Land מתוך The Real Folk Blues
- Enrico Caruso – Over There [1918]
- Van & Schenck – I Don't Want To Get Well
- Bud White – White Horses מתוך The George Mitchell Collection
- The Peerless Quartet – I Didnt Raise My Boy To Be a Soldier [1915]