31 ביולי 1914, 103 שנים ויום לפני השידור, היה לילו האחרון של בחייו של ז'אן ז'ורס. לא רבות מדובר ומסופר בו בארצנו. פה ושם יש רחוב המנציח שמו בשל העובדה כי בעיתונו המפורסם L'Humanité העניק לאמיל זולא האפשרות ההיסטורית להגן בגילוי דעת על אלפרד דרייפוס. אבל ז'ורס היה גיבור אוניברסלי ובה בעת שיקף בחייו ובמותו את הטרגדיה של תנועת הפועלים, ואם נרצה יותר מכך, את הטרגדיה של העולם שוחר הצדק והשלום. כמעט נדמה כי היה צריך ז'ורס הזךְ לפנות מקומו מעולמנו הזה טרם לידתה של המאה המדממת ועידן הקיצוניות – היא המאה ה20.
הוא נרצח ביושבו בבית הקפה ברחוב קרואסאן פינת מונמארטר שבעיר פאריז. כל מרצו וחיוּתו הוקדשו לדבר אחד בלבד באותם ימים – למנוע את התלקחותה של מלחמת העולם הראשונה. להזהיר את העמלים מפני ססמאות ריקות מתוכן שיעלו בחייהם של מיליוני צעירים וצעירות.
היותו סוציאליסט הומניסט ואוטופיסט עצמאי לא עמדה לו לזכוּת כאשר רוצחו העלוב והנקלה, נציונאליסט צרפתי שנמחה מן ההיסטוריה, ירה בו בגבּו.
"הם רצחו את ז'ורס" החלו ברחוב לקרוא מפה אל פה וכל אירופה והעולם כולו שתק נגד מותו של היחיד שעוד יכול היה לאגד את מבקשי הטוב ולמנוע את הטבח הדמים שהחל ב1914 ונמשך עד היום. כי מי היה ז'ורס מבחינתם אם לא זה שבא להרוס את ההנאה הגדולה שמביאים עמם האימפריאליזם, השוביניזם הלאומי, דיכוי הפועלים ושכרון כוח הממשל.
לאנושות העיוורת זה עלה במיליונים ועדיין כמו אז, טחוּ עיניהּ מראות.
לזכרו של הקדוש ז'ורס הקדשנו שידורינו.