מדוע שמונה מליון וחצי איש ואישה אינם יכולים לקלוט בנחת ובמחשבה תחילה 35 אלף בני אדם? הסוגיה האם בפנינו הגירת עבודה או הסתננות או פליטות אינה מן העניין כעת. ניתן להתווכח על זאת ובוודאי שלא ניתן לעשות זאת ברצינות כל עוד הסוגיה לא נבדקה במעמד הראוי לה. כך או כך המציאות היא שישנם אנשים מיבשת אפריקה שחיים בינותינו. בשל כוונת מכוון או בשל אי-מדיניות מכוונת (שזה כמעט אותו דבר) רובם המכריע של אותם "זרים" רוכזו באזור הקשה, רווי המתח וזה שממנו התעלמו פרנסי הארץ וראשי העיר התל אביבית לדורותיהם – דרום תל אביב. ואכן, קשה לבוא בטענות אל תושבי הדרום התל אביבי ואין המחלוקת איתם כלל ועיקר. הרי זה חפצהּ של אי המדיניות המכוונת, לעורר את זעם התושבים על זעם הפליטים ובכך להציל את אי המדיניות על ידי פעולת גירוש. כך השלטון נתפס כגואל ולא ככזה שהביא המצב למה שהוא כיום. במשך שנים לא מעטות אנו מנסים ברצועה הרדיופונית שלנו לגרום לכלל וליחיד להבין ולהפנים כי אין בעולם אנשים ש"באו מן הים", נטולי היסטוריה, הורים ומשפחות, חלומות ומשברים. לכל אחד ואחד מחסרי השמות יש ניגון משלו ויש חפץ-חיים ויש היסטוריה שנשתנתה באחת. נכון מאוד, ישראל לא היא האחראית למצב הנורא בארצות מוצאם ולמה דווקא עם קטן מוקף אויבים צריך לטפל בבעיה הזאת.. ובכן, כאילו ניתנה לנו הזדמנות להתעלות מעל כל ענייני החישובים וקטנות המוחין ולראות בזה ניסיון גדול ואולי האפשרות להוכיח לעולם כולו שניתן גם אחרת ותורה חדשה יוצאת מציון. חינוך אם כן, ולא גירוש.
עמנו שלנו שנוצר ונולד בצפונה של היבשת האפריקנית – וברמה הגיאולוגית שייך ממש לאפריקה, אם כל היבשות והאנושות – עמד בעבר בצמתים ההיסטוריים החשובים באותו מחנה שנלחם בגזענות, בשפלות, באדנות, בעבדות ובאי-השוויון. יהודים רבים היו כנחשונים להקריב נפשם כדי להפיל את הצאר, לצעוד עם מרטין לותר קינג ג'וניור, לנסוע למיסיסיפי ולתמוך באחיהם שמנועים מלממש חייהם כבני אדם שווים, ללחום באפרטהייד בדרום אפריקה, לבקש תיקונו של עולם במלכות שׁדי.
מדוע דווקא אנו צריכים שאירוע שכזה יירשם לדיראון עולם בהיסטוריה העברית שלנו. מדוע נוכיח לשאר העמים כי כל עוד היינו פזורים בעולם חלמנו על עולם חדש ואמיץ וכעת בחיינו חיים עצמאיים וטובים מאי-פעם נתנהג וניתן יד לאגואיזם ולאדישות כמעט מוחלטת לגבי גורלם של אחרים.
פעם ג'וליוס ניייררה, מנהיגה של טנזניה, אמר כי כל פעם שהוא מגיע לאירופה שואלים אותו "איך באפריקה". לא שואלים אותו "איך בטנזניה" כאילו כל הצבע השחור מקשה אחת היא וכל מקורזלי השיער דוברים אותה שפה וחורשים אותן מזימות. מה נשיג בלשלח רבבות אנשים אל ארץ לא נודעת ואל גורל אפל ומעורפל. ומה ההבדל הגדול בינם לבין עובדים זרים שיגיעו בממזרח אירופה או מן המזרח הרחוק לעבוד כאן? עוד לא איחרנו המועד לשנות זאת וראשית חכמה, לשנות העניין בתוך ליבנו.
זה לא עניין פוליטי וכל מי שפותר הסוגיה בשמאלנות, אתיאיזם, ימין או שמירת-אמונים לדת אבותינו מביט על החיים באופן ממנו אין תקווה. ב1903 כתב ההוגה החשוב וויליאם בוראגרד דו-בויז בספרו "נשמתם של השחורים" כי להיות שחור פירושו לחיות כל ימיך מעבר ל"מסך" המפריד בינך לבין שאר העולם. ולהיות שחור פירושו להיות "בעיה" עבור כל מי שאינו כזה. הלילה נסיר מעל עצמנו המסך.
ב22:00 ברדיו של גלי צה"ל. סולידאריות. נגד גירוש של בני אדם. נגד גירוש של חולים מסל התרופות. נגד גירוש של העניים ממקורות הכוח ושל האדם מכבודו
______________________________________________________________________
להאזנה לתכנית ששודרה ב-21 בינואר 2018, לחץ כאן.
______________________________________________________________________
- Os Kiezos – Comboio
- ציטוט מתוך חומש ויקרא פרק י"ט.
- Orchestra Baobab – On Verra Ca
- Teta Lando – FNLA – MPLA מתוך Independencia
- Sonny Okosun – Third World
- Tlahoun Gessesse – Tezalegn Yetentu
- E.K.'s No.1 Band – Ene Maa Abaso