לא מכיוון שהטמפרטורות הבקיעו אל מעל הממוצע אלא על שום צבעהּ האדום של אותה עונה. האדום מדם.
לאורך השנה ההיא נערכו ברחבי ארצות הברית של אמריקה מאות מעשי לינץ' ועשרות מהומות גזע, מצפון ועד דרום. נזכור כי 1919 היתה השנה שאחרי 'המלחמה הגדולה'. ברחובות הערים האמריקניות הסתבובבו חיילים משוחררים שלחמו בשדות הטבח של מלחמת העולם הראשונה באירופה. ולא רק חיילים לבנים. לשווא חשבו החיילים השחורים כי לחימתם הנועזת למען המולדת תקנה להם שוויון או יחס אוהד. רבים מהם הוצאו להורג ע"י המון שטוף חימה ומוח בעודם לובשים את מדי הצבא האמריקני. מראיהם של שחורים בארה"ב לובשים מדים ומחזיקים בנשק תרמו למה שנתפס כמיליטריזציה של השחורים ולסכנה גדולה המאיימת על האדם הלבן: "יש להם נשק ובקרוב יקומו עלינו להורגנו" כך רווחה הדעה. נוסף על כך החלו עימותים שמקורם בדיכוי ובעושק המתמשכים של האריסים השחורים בדרום האמריקני.
יום אחד, בליל 30 בספטמבר 1919, התכנסו כמה עשרות חקלאים מן העיירה אִילֵיְין שבארקנסו והחליטו להתאגד. זאת על מנת לעמוד כחומה בצורה מול בעלי הקרקע שהחזיקו בהם כעבדים וכשבויים כלכלית כל ימיהם. בהלה ופחד פשטו בין הלבנים בארקנסו שהזעיקו את אחיהם למשטמה אשר במסיסיפי. כגנבים בלילה פשטו על הכנסייה בעיירה הדרומית הקטנה בה נפגשו החקלאים. הירייות שהחלו אותו לילה היו הפתח למאורעות דמים נוראיים הנחשבים עד היום לקשים ביותר בתולדות 'מלחמות הגזע' באמריקה.