הארי טי. מוּר והארייט סימז היו מורים בבית ספר בפלורידה, שם הכירו ושם התאהבו. שתי בנות נולדו להם וגם חלום אחד, לחיות חיים נורמליים בארץ הולדתם. ביום חג המולד, ב25 בדצמבר 1926 נישאו והקדישו חייהם לחינוך. עשור לאחר מכן יקים הארי טי. מוּר את הסניף הראשון של הNAACP בפלורידה. הוא ילחם למען הזכות של אחיו ואחיותיו להצביע ויעלה את פלורידה להיות המדינה בה שיעור ההצבעה האפרו-אמריקני הוא הגדול ביותר בין מדינות הדרום. פלורידה שברה שיא של 31 אחוזים מן האפרו אמריקנים בפלורידה שאזרו מספיק אומץ, התחייבו בנפשם והלכו להצביע.
לבד מכך נלחם הארי מוּר בבתי המשפט והעלה את חמתם של גזעני הדרום. הוא נלחם למען שכר שווה למורים שחורים ולבנים (למרות ההפרדה הגזעית במוסדות); הוא תבע את פלורידה על הנהגת "פריימריז לבנים", טריק נלוז של המפלגה הדמוקרטית בדרום למנוע השפעה של אפרו אמריקנים על הבחירות הפנימיות; הוא תבע על לינצ'ים ועל עלילות דם. בראשית שנות ה50 פלורידה געשה על רקע מתיחות בין גזעית ושרשרת מעשי אלימות אשר דווחו ברחבי העולם. הקו קלוקס קלאן יצא למלחמה בשלושת בני המיעוטים של אמריקה היושבים במדינת פלורידה: היהודים, הקתולים והשחורים.
גם בתי כנסת נפגעו, גם כנסיות קתוליות. בתוך הצער והכאב הגדול, עולה תמונה של אחדות המאבק בתקופה קצרה זו בארץ הרחוקה ההיא.
ושוב יום 25 בדצבמר. יום חג המולד של 1951. השמחה בבית משפחת מוּר היתה כפולה. גם שמחת החג וגם חגיגות 25 שנים לנישואיהם של הארי והארייט. בסוף הערב כולם הלכו לישון. כשהם במיטותיהם בתמונתם, הגיעו אל הבית אנשי הקו קלוקס קלאן. הפעם הם לא פרצו את הדלת וגררו את בני הבית החוצה. הם גם לא הבעירו צלב בגינה. בערמה שטנית החדירו מקלות דינמיט מתחת לרצפת חדר השינה של הזוג מור וברחו מן המקום. הפיצות היה אדיר. מיטת השניים עפה אל החצר. מוּר מת באותו לילה בדרך לבית החולים היחיד שהסכים לקבל פציינטים שחורים, מרחק 50 ק"מ מביתם שבמימְז פלורידה. וזאת למרות שהיו בתי חולים בקרבת מקום אך לא כאלו שקיבלו אנשים כמוהו. הארייט נפצעה קשה בבטנה והחזיקה מעמד תשעה ימים נוספים. איש לא הועמד לדין, לא נעצרו חשודים וב1953 נסגר התיק. הזוג מור היו למרטירים הראשונים מבין שורות התנועה לשוויון זכויות בארה"ב. בנותיהם המשיכו עד יומן האחרון לבקש צדק עבור הוריהן אך מבלי הועיל. כשאר הועלו שמות של חשודים, הרוצחים כבר לא היו בחיים. במדיסון סקוור גארדן קונן המשורר לנגסטון יוּז על הארי והארייט מוּר והבטיח לכלל הנוכחים: "חירות לעולם לא מתה".
להאזנה לתכנית אשר שודרה לראשונה ב-25 בדצמבר 2022 לחצו כאן
- Bob Dylan – One Too Many Mornings
- John Lee Hooker – Run On
- The Groundhogs – No More Doggin'
- Cleo Page – Black Man (Too Tough To Die) [Part I]
- John D. Loudermilk – Where Have They Gone
- Fannie Lou Hamer – I Woke Up This Morning
- Hamish Imlach – The Klan
- Sweet Honey In The Rock – Ballad of Harry T. Moore