אם כן. לקראת סוף מלחמת העולם הראשונה ועד לאמצע שנות ה20 פקדה את גרמניה שרשרת של מרידות פועלים הירואיות במקומות שונים ברחבי המדינה. כל אימת שמתוודע אדם לפרק ההיסטורי הזה, נמלא הוא תיסכול. לאיזה נתיב היסטורי היתה פונה היבשת האירופית אם הסוציאליזם הגרמני היה מנצח במרד המלחים בקיל ב1918 או בהפיכה המועצתית הבווארית ובמרד הספרטקיסטי ב1919? בחבל הרוּר ב20 ובמהומות המבורג ב23? ג'ה ירחם..
אותן מרידות שהרימו ידן כנגד המיליטירזם הגרמני, התאווה האדנוּתית והשובינזם הלאומי, סללו בה-בעת, באופן משונה ואכזרי, את עלייתם השטנית של היפוכם הגמור בהיסטוריה – הנאציונאל סוציאליסטים. כשלונן של מרידות הפועלים בגרמניה כה צורב ולא רק בשל העובדה כי המניפסט הקומניסטי נכתב בגרמנית, אלא גם בשל חשיפת חוסר הסולידאריות שבין מבקשי החירות והסיעות השונות. הרע מאגד את נתיניו היטב, אך הטוב פץ לכל עבר.
אם כן, נציין 92 שנים למהומות הפועלים בהמבורג! אך גם לא נשכח את מרד המלחים בקיל ואף לא את הרפובליקה המועצתית במינכן שעמדה על רגליה פחות מחודש ימים. הכל היה קשור אחד בשני. בכולם גאתה תקווה גדולה לתיקונו של עולם.
בנובמבר 1923 נכתב בעיתון דואר היום: "אומרים שמלחמת האחים שהיתה הפעם בהמבורג עולה בנוראותה על כל המלחמות הפנימיות שפרצו בה במשך עשרים השנה האחרונות". ללא ספק, היינו קרובים.
מכיוון שהנושא לא קל ואף מעורר חידודין בבשרנו נזמן לצורכי תמיכה ומוראליזציה מחד, ולענייני לימוד וחקירה מאידך גיסא את חברנו היקר, אח ומורה לנו בנתיבות המהפכה ד"ר רפי ואגו.

האזינו והפיצו נא בין החברים. תחזקנה ידכם!