ובנוסף לכּל, לפני 57 שנים מיום שידור זה הלך לעולמו נביא ומהפכן.
גִיטָאר סְלים קראו לו. אבל אמו קראה לו אדי. אדי ג'ונס.
עשור לפני הנדריקס, וטרם הופעת הסול כפי שאנו מכירים, היֹה היה בחור צעיר שערך מהפכה קצרת-ימים אך רבת-השפעה הנמשכת ואוחזת עד ימינו.
אכן, הוא נולד בגרינווד מיסיסיפי ב1926.
אכן, הוא היה שחור. יתום מאמו מגיל 5 ובן לאב שלא הכיר.
עבד במטעי הכותנה ומשך בעול הפּרד בחוות העמל של המיסיסיפי.
במהלך מלחמת העולם השנייה אף בחר להתנדב לצבא האמריקני. למרות הסגרגציה ולמרות הימים הזעומים ההם. בשובו עזב את הדלתא והתמקם בניו אורלינס. גיטאר סלים הקדים את זמנו ללא ספק. בלבוש, בטמפרמנט, בהופעותיו ובנגינה גופא. כך למשל, היה לסְלים כּבּל שחיבר בין הגיטרה שלו למגבּר באורך של למעלה מ100 מטר. עובדה זו איפשרה לו לצאת תוך כדי ההופעה מן המועדון ולנגן לנהגים בכביש, לעצור התנועה ולהזמין העוברים ושבים להיכּנס. החליפות שלו היו עתידניות ובה בעת ביטאו את המחאה והזעקה. בדרך כלל בצבעים כחול, ירוק או אדום בוהק, כאשר שיער ראשו צבוע בהתאם בכל הופעה. מעט ידוע עליו ומעט תמונות שלו צולמו. נותר רק לשמוע ולדבר קצת.
ריי צ'ארלס העריץ אותו, מאדי ווטרז נטה לו חסד גדול.
יש מעט מאוד מוזיקאים שצמחו בטקסס או בלואיזיאנה שלא מזכירים את סלים כאחד המקורות הזכּים שעצבו את תורת ניגוּנם.
אולם.. הגורל האכזר – עליו שר סלים כה רבות – לא אחר ונקש על דלתו בגיל 32..
אהה!
למען העָם. עבור העם ועִם העם!

___________________________________________________________________

להאזנה לתכנית ששודרה ב-7 בפברואר 2016, לחץ כאן.

___________________________________________________________________