ב19 בנובמבר ציינו ברחבי העולם 100 שנים להוצאתו להורג של ג'ו היל. מאגד עובדים, משורר, מוזיקאי ומהפכן, מראשי הIWW (האיגוד העולמי של העובדים התעשייתיים) הזכור לטוב.
ג'ו היל, מהגר שוודי אשר הגיע לארה"ב ב1902 כשהוא בן 23. יחד עם אחיו. הוא חשב ששם יוכלו לחיות ברווחה ובנחת רוח לאחר שאיבדו את הוריהם במולדת השבדית והגיעו אל חיי התחתית. היל לא תיאר לעצמו שיהפוך להיות גיבור התנועה הפועלית תוך פחות מעשור. עיקר פעולתו הזכורה עד היום הייתה כתיבה והלחנה של שירי האיגוד. תפקיד מרכזי בימים בהם הניגון הניע את ההמונים אלי התקוממות ועמידה על זכויותיהם.
ג'ו היל חוסל לאחר שנטען כי היה מעורב ברציחתם של בעל מכולת (שהיה שוטר בעברו) ובנו. הרשעתו היתה עקורה מכל מציאות. המשטרה והממסד המשפטי האשימו את היל על סמך העובדה שהרצח בוצע באותה עיר בה הוא הסתובב. הקפיטליזם, או בעצם שלטון-הבוסים האמריקני, מזמן רצה להיפטר ממנו ועתה כשרה השעה. היל נלקח לפני מאה שנים, באיבה של 'המלחמה הגדולה' (אמריקה עוד היתה בחוץ בשלב הזה), אל חצר בית הכלא שבמדינת יוטה ונורה למוות.
טרם הוצאתו להורג כתב מכתב לחברים ובו ביקש בכל לשון של בקשה כי לא יבזבזו זמן בלקונן ולהתאבל על מותו אלא שיקומו ויתאגדו.
"Don't Mourn – Organize !"